עזבו הכל, כי לפני הכל יש לנו פרט טריוויה שאי אפשר להתעלם ממנו. ענבל מילבאום, Account Executive במגזר הציבורי בסיילספורס, מספרת שאימא שלה היתה אחד האנשים הראשונים שהטמיעו סיילספורס בישראל. כאשת הייטק צעירה, אמה עבדה באינדיגו שנמכרה ל-HP, עברה לצ'ק פוינט ומשם התגלגלה למכון ויצמן. תודו שזה בהחלט מעורר כבוד וזה רק מוכיח שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ.
מה משמעות התפקיד שלך?
"אני בתחום המגזר הציבורי, ומלווה גופים אסטרטגיים כמו עיריות, משרדי ממשלה, ורשויות מקומיות בתהליכי חדשנות דיגיטלית. המשמעות של התפקיד היא להבין לעומק את האתגרים של כל ארגון – תפעוליים, טכנולוגיים וגם אנושיים – ולרתום את הכלים של סיילספורס כדי לייצר שינוי אמיתי. זה תפקיד שמשלב הבנה עסקית, יכולת הקשבה, חשיבה יצירתית ושותפות עמוקה עם הגופים החשובים הללו.״
מה את הכי אוהבת בתפקיד?
״החלק שאני הכי אוהבת הוא ההשפעה – לדעת שפתרון שאנחנו מובילים יכול לשפר שירותים שמגיעים לאזרחים, לייעל תהליכים במוסדות חשובים ולפעמים אפילו לשנות מציאות. אני גם מאוד אוהבת את הגיוון – כל ארגון הוא עולם אחר, ואני לומדת כל הזמן: על מערכות מידע, על שירות ציבורי, על אנשים.״
מה את אוהבת בסיילספורס?
"את האנשים. סיילספורס מצליחה למשוך אליה אנשים חכמים, סקרנים, פתוחים, וגם נדיבים, שתמיד מוכנים לעזור. אני מרגישה שיש כאן תרבות שמאפשרת לגדול, להתפתח, להשמיע קול – ולהביא את עצמך כמו שאת. בנוסף, אני מעריכה את המחויבות האמיתית של החברה לערכים – זה לא רק סיסמה אצלנו.״
בהוואי, כחלק הזכייה בPeak Performers הגלובלי של סיילספורס (Top 1%)
היכן את רואה את סיילספורס בשנים הקרובות?
"אני חושבת שסיילספורס תמשיך להוביל את תחום ה-CRM, אבל תתרחב עוד יותר לעולמות של בינה מלאכותית, אוטומציה, ואינטגרציה בין מערכות. מה שמרגש אותי במיוחד זה איך החברה שמה דגש על שימוש אחראי בטכנולוגיה – ואני מאמינה שנראה אותה לוקחת תפקיד משמעותי גם בדיונים אתיים ורגולטוריים סביב AI. במגזר הציבורי אני רואה פוטנציאל עצום להשפיע ולהביא חדשנות משנה חיים ללב המערכת הממשלתית.״
אם היית יכולה להיות כל דבר – באיזה תחום היית עובדת?
״הייתי מנהלת רפת בכפר נוער. גדלתי בכפר הירוק, והרפת הייתה בשבילי הרבה יותר מפרה וחליבה – היא הייתה מקום של ערכים: עבודת צוות, אחריות, מחויבות, צניעות. אלה הדברים שהכינו אותי באמת לחיים ולעולם העבודה, הרבה יותר מכל שיעור בכיתה. את הרפת ניהל איש חינוך מדהים, אגדה של ממש, ששמו דני. הוא מנהל את הרפת עד היום, והוא הטמיע בי ערכים שמלווים אותי עד עכשיו. אז אם הייתה לי הזדמנות, הייתי רוצה להעביר את זה הלאה – לדור הבא. לא רק ללמד איך עובדים, אלא איך בונים אופי.
ענבל מספרת שעד היום היא עושה מדי פעם חליבות, וגם לוקחת איתה את בתה בת השנתיים, שקוראת לדני ״סבא דני״. "אני רואה קשר ישיר בין חינוך לבין ההון האנושי שיוצא מהמערכת. מה שבטוח, אם לא הייתי הולכת לכיוון שבו אני נמצאת עכשיו, הייתי מתגלגלת באמת לחינוך וכפר נוער חקלאי – לקחת חניכים שאולי מאתגר להם למצוא את עצמם במערכת הפורמלית, ולתת להם במה להסתדר".
עבודה ברפת. הרבה מעבר למה שזה נראה
הקשר הקנדי
אמה של ענבל נולדה וגדלה בקנדה, והגיעה לישראל אחרי האוניברסיטה כדי להתנדב לצבא. היא הכירה את מי שיהפוך לבעלה, והביאה לעולם את ענבל ואחיה. "גדלנו והתחנכנו פה, אבל היינו על הציר – בכל קיץ ובחגים היינו שם. אחרי הצבא טסתי לקנדה, עד שמיציתי את החיים שם וחזרתי לארץ בגיל 26. כאן הכרתי את אשתי תום, התחתנו והחלטנו להביא ילד לעולם".
אבל לחיים, כידוע, יש תוכניות משל עצמם – ובאותו זמן פרצה מגפת הקורונה. השתיים החליטו לבצע את התהליך בקנדה. בהמשך, הן הביאו לעולם את אביב, ושם גם התחילה ענבל לעבוד בסיילספורס ב-2021. "היה לי מדהים. את מגלה גרסה אחרת של עצמך. אני מדברת גם על המנטליות של החברה. אבל זה היה רק 'ליד' הדבר האמיתי, זה בכל זאת לא הבית, לא השפה הטבעית שלך. ואז הגיע שביעי באוקטובר. תום עדיין הניקה, ואני באתי לחודש כדי להתנדב. בתוך רגע החיים הזוהרים של טורונטו התהפכו ונזרקתי לחיים של כאוס עם הרבה זמן לחשוב ברפתות שבהן התנדבתי, ולאט לאט התחזקה ההבנה שאנחנו חייבות לחזור.".
לאחר ההחלטה הגדולה, ענבל חזרה לטורונטו, שם גם תום הבינה שזו תחילתו של הפרק הישראלי החדש שלהן. באופן טבעי, ענבל הגישה מועמדות והתקבלה לעבוד בסיילספורס ישראל, והתפקיד הראשון שלה בארץ היה ECS למגזר העסקי. "המנדט של ECS זה לנהל את הצמיחה של הלקוחות האסטרטגיים. זה הכניס אותי לאקוסיסטם ועזר לי להבין איך הכל עובד. בתוך שנה התקדמתי לניהול לקוחות אסטרטגיים והצטרפתי למגזר הציבורי, כשהמטרה היא להנגיש שירותים לאזרחים".
ככה זה כשיש שתיים. ענבל ותום.
איך היה לעבור מהתחום העסקי לציבורי?
"הופתעתי מהאנשים בצד השני של השיח – אנשים שרוצים לעשות. שמעתי 'צליל' חדש. זה שונה מהמגזר העסקי, שבו את מדברת על השורה התחתונה – וזה קסם לי".
כיום זה נראה שענבל כאילו נולדה לתוך המגזר הציבורי, אבל מאחוריה יש שנים ארוכות של מכירות וריטייל. "תמיד עבדתי במכירות עם גופים גדולים, ומשם התחלתי להשתלב בכל מיני סטארט-אפים וגם הקמתי יוזמות משלי, שנגעו בתחום החברתי-כלכלי. חוויתי הרבה כישלונות אבל היתה לי הצלחה אחת שגם מינפה את הכניסה שלי לסיילספורס. זו היתה חברה שהעיסוק שלה היה לממן הליכים משפטיים לאנשים שלא יכלו לעשות את זה בעצמם. הרעיון היה שאנשים משקיעים בכך ומקבלים פרמיה מהזכייה. המיזם נמכר. לא נהייתי מיליונרית, אבל עשינו טוב".
ומעבר לעבודה, מה עוד עושה לך טוב?
"תום ואני מממשות את החזון של לחיות פה באמת. תיכף אנחנו עוברות לבת חפר, כי רצינו יישוב קהילתי. יש לי שני כלבים עצומים וילדה בת שנתיים שעוד לא הגיעה לגודל שלהם… אני גם צלמת חובבת, וטסתי רחוק ורחב בשביל צילומים.
תני דוגמה לצילום "רחוק" עם סיפור.
"תום ואני היינו באיסלנד. המלון שלנו היה ליד קרחון, וכדי לחצות אותו לצד השני היה צריך רכב שטח ארבע-על-ארבע. זה היה באמצע הלילה והיה לנו איזה ויכוח. התעקשתי שאני נוסעת לקרחון – והיא התעקשה לנסוע איתי. ופתאום, נדלקו השמים. אמרתי לה 'מהר, תביאי את המצלמה!' אספתי סלעים כדי להניח אותה בצורה יציבה בשביל חשיפה ארוכה של שתי דקות. ואז, כשהשמים נדלקו עם הזוהר הצפוני שכחנו בכלל על מה התווכחנו. זה נדיר לתפוס דבר כזה בתזמון כזה. אנשים טסים ומחכים חודש שלם לרגע מהסוג הזה".
תמונה אחת שווה אלף מילים, במיוחד כשמדובר בריב
